הסוד / אורן יוסיפוביץ

"שם"

מספרים שהפועל ניצחו שם ב-1998 או משהו כזה. לי יש זיכרון ממש טוב ואני לא זוכר את הניצחון הזה. משמע – הפועל לא ניצחו שם ב-1998. מדווחים שבאדיר עשה ניצחון אדום ב-2006. בשנה ההיא לא הייתי בארץ בכלל וחוץ מלהיות עצוב באמסטרדם כששמעתי שהפסדנו בדרבי ולהיות שמח בדרמסלה כשראיתי שיבוריאן הביא גביע, לא זכור לי כלום מהעונה הזו ומהשנה הזו. משמע – הפועל לא ניצחו שם ב-2006.

אז לפי החישובים הנ"ל, מאז שנולדתי (ויש הטוענים שזה כבר די מזמן) הפועל לא ניצחה שם. כמובן שמה שקרה לפני תחילת חיי לא באמת וודאי ולכן בוודאות לא קרה. משמע – הפועל מעולם, אבל מעולם, לא ניצחה שם.

עד שבא ה-25.1.10. תאריך עתידי כזה שנראה לא אמיתי כלל, ביוני משהו. בתאריך הזה הפועל ת"א תנצח את מכבי חיפה. שם. שם היא תנצח. במקום ההוא.

כל אוהדי הפועל (חוץ מאבא שלי) מאמינים בנאחס ואני המאמין שבהם. כל אוהדי הפועל (חוץ מאבא שלי) שוקעים בפסימיות ואני השקוע שבהם. אבל מחר, בניגוד גמור לכל חוקי הנאחס ובשלילה מוחלטת לקורס פסימיות 101, אני מכריז קבל עם וקללה – הפועל תנצח.

וזאת כי עם כל האמונה בנאחס ועם שלל הפסימיות המאפיינת, לא השגנו שם כלום ולא ניצחנו שם מעולם. אז אולי 'הפוך-על-הפוך' יעבוד. בניגוד לחודש שעבר, אני מאמין שכרגע חיפה קבוצה טובה יותר, אבל משהו חייב להשתנות. משהו חייב להתהפך. יש קונפליקט בכל סיפור, וגם הסיפור הזה חייב אחד. אז הנה הקונפליקט - הפועל אופטימיים. לא יהירים חלילה, אבל אופטימיים. הפועל מאמינים בגילי, באיתי, בדדי ואביחי. אפילו בניל הפועל מאמינים. קארמה.

הראש והגוף כבר בחיפה. מחכים למשחק. משוועים לעבור בשערי האצטדיון. הגשם יורד, הכרטיס יקר, הדשא רחוק עד בלתי נראה.

"משהו חייב להשתנות", חוזר ולוחש הקול העמום. לא יכול להיות הסבר אחר. כל הסימנים מורים על כך: לפני כשעה ראיתי בכרמל ילדה עם צעיף אדום מוליכה את כלבה; לפני-כן ראיתי קשישה עם תיק אדום חוצה את הכביש; גם נהג המונית לבש את החולצה עם הצבע הלא נכון.

מחר 11 אדומים יעלו, ולא ידעו פחד. הם ידמיינו שחיפה הגדולה היא רק קבוצה אירופאית כבירה, ושהמשחק מחר אינו על נקודה וחצי בלוזון-ליג כי אם על העפלה לשמינית גמר מפעל אירופאי כלשהו. 11 אדומים יחשבו שהקטן הוא בשר ודם, ושדוידוביץ' הוא בכלל לא שילטון.

הם יבינו שהדשא שם הוא דשא, הגיר הוא גיר, והשער הוא בסך הכל קו אותו חצו כדוריהם כבר עשרות פעמים העונה. הם יבינו ש"שם" זה בעצם "כאן", והחוץ הוא בית. והם ינצחו שם לראשונה מאז שאלוהים ברא את הקריה והשטן יצר את הקללה. אין סיכוי שלא.

אפילו התרבות העולמית מצביעה על כך.
פאולו קואלו כתב בספרו "האלכימאי" – "כשאדם רוצה משהו בכל מאודו, היקום כולו נחלץ לעזרתו". אז מר קואלו יקר, אנחנו רוצים בכל מאודינו. כתבת ולכן תקיים.

בסרט "הסוד" מוסבר שאם רוצים משהו ומדמיינים אותו קורה, הוא יקרה. אני מודה שנרדמתי בכל פעם שניסיתי לראות את הסרט, אבל אני נשבע שכבר זמן רב אני מדמיין את שכטר נוגח לפינה הימנית תחתונה. מקווה שגם אתם.