מכתב שכתבתי לאבי / צחי שדה

אבי היקר,

רציתי להודות לך על כל השינויים שעשית בכדורגל שלנו מאז שנכנסת לתפקיד. עד השנה לא הרגשתי עד כמה השינויים שלך חשובים. בשנה שעברה כשקראתי את מדורי הספורט וראיתי סיקור של המשחק בין הפועל רמת גן להפועל רעננה בעמוד של הליגה השנייה באמת לא הבנתי איך שחקנים כמו חיים פונטרומולי, תמיר פור, ותומר תייר לא משחקים בליגה הראשונה של מדינת ישראל. אמרתי לעצמי: 'זה בטח סתם עניין של יחסי ציבור'. וכשראיתי השנה את העולה החדשה הפועל עכו מציגה שחקנים מבטיחים כמו שחר סימנטוב ורועי דיין הבנתי למה כל כך לחצת שיהיו עוד 4 קבוצות בליגת העל.

אבל השחקנים המדהימים האלה הם לא הסיבה היחידה שרציתי להודות לך. כאוהד מושבע שמחתי שעקב הגדלת בליגה אוכל להכיר קהלי אוהדים חדשים ומרגשים כמו האולטרס של הפועל עכו, אוהדיה המסורים של הפועל רעננה והגרעין הקשה של האדומים מרמת גן. זה היה גם בדיוק בזמן, כי כבר הפסקתי להתרגש מאלפי האוהדים שקבוצתך האהודה מכבי פתח תקווה מביאה למשחקי חוץ.

אך אין ספק אבי, שהתודה הגדולה ביותר מגיעה לך על מה שהצלחת לעשות עם זכויות השידור של המשחקים בליגה המלהיבה הזאת. ממש כיף לראות את כל תקצירי המשחקים במגוון אתרי הספורט מיד עם סיומם. אפילו תכנית סיכום מחזור מרתקת ומחדשת סידרת לנו. ממש כל הכבוד. אני רק מנסה לחשוב מה היה קורה בלעדייך אבי, כשהייתי מגיע הביתה בימי ראשון בלילה, ומחפש דרך לצפות בשערים שהבקיעה קבוצתי האהובה ופשוט לא מוצא כזאת. אני מניח שהייתי ממש מתעצבן ומקלל את כל ההתאחדות לכדורגל, וערוצי הספורט לפני שהייתי מניח את ראשי על הכר. ממש תודה אבי שלא זה המצב, ושבזכותך שנתי רצופה בחלומות על איתי שכטר מסתובב ובועט לפינה העליונה של הרשת.

ותודה אחרונה לך אבי, על זה שהצלחת להרוס ביסודיות את הקבוצה שאוהדיה עשו ממך אלוהים (אופס... סליחה, זה כבר שייך לאבי ממכתב אחר).