חג ההודיה הראשון. צייר: ז'אן לואי ג'רום פריס; לא צייר: אמיר דב
אני, ישראלי-לא-נוצרי (אני ספרתי), רוצה להשתתף בהודיה המלוקקת הזו. אני מודה לאמריקאים, קבל בלוג ועדה, ששילבו את הספורט היפה שלהם כחלק מהחג הזה ובזכותם אני יכול לראות פוטבול בחמישי ב-7 בערב. וב-10 בערב. וב-1 בלילה גם.
בכלל, אני רוצה להודות לאמריקאים על הספורט שלהם. על כך כשבכל פעם נמאס לי מהשעמומונים (תתפלאו, לפעמים הספורט פה משעמם) ברחבי מדינתי-שלי יש לי ספורט זמין וטוב במרחק הקלקה.
בהזדמנות זאת, אני רוצה לשאת תפילה ליושב במרומי הספורט הישראלי (יושב? יושבת? מישהו באמת מתעסק בספורט שם בירושלים?) – אנא, פורפאבור, פליז, באלף שפות – עשו פה ספורט. חוץ מליגת העל בכדורסל (תודה לכם חמישיות, אתם גדולים) אין פה יותר מדי.
תנצלו את החגים לספורט. תנו איזה שני מחזורי כדורגל בחנוכה (שני משחקי כדורגל בארבעה ימים? אנושי?), זה חג, לילדודס אין בית-ספר, תעשו מבצע, משחקים בצהריים, 20 שקל לראש, תעיפו את הילדים למגרשים. תנו מחזורים מיוחדים בפסח, בשבועות, הצגה כפולה מסורתית בשבוע של יום העצמאות. תנו משהו. תקרבו את העם לספורט.
משום-מה אני סקפטי. לא יודע למה, אבל אני בכלל לא בטוח שמשהו בחשיבה ישתנה. לפחות תמיד יהיה לי את השלט שלי, ואת הספורט שיש על מה להודות עליו.
עד אז, זזתי לאכול הודו. (לא אני הכנתי).
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה