כשפייטון פוגש את בריידי / אורן יוסיפוביץ

9.9.04

עבדתי באמריקה באותם ימים. אושנסייד, קליפורניה. עיירה קטנה של 180,000 איש. החבר'ה האמריקאים שעבדו איתי הפצירו בי רבות: "אתה חייב לראות את הספורט הזה". אני, ילד-רע-ישראל, מה לי ולספורט הזה? יותר מדי הפסקות, יותר מדי פרסומות, יותר מדי חוקים. תנו לי את הספורט המפגר הזה עם הדשא, שחוץ מאופסייד אין בו מה להבין; תראו לי 5 על 5, ספורט מרגש ואינטיליגנטי; גג אני מוכן להתפשר על הספורט הלבן. "אבל מה לי ולספורט ההוא?" שאלתי.

"תנסה. חמישי הקרוב, בבית של ג'ים, משחק פתיחת העונה. הפאטס מארחים את הקולטס". ג'יי ומייק הבטיחו לרכך את רע הגזרה עם סטייקים, המבורגרים ובירה. אכן ריכוך משמעותי.
כאילו לא מספיק ההייפ ש-ABC עשו בטלוויזיה באותו שבוע, החבר'ה עשו לי עבודת הכנה רצינית. גיליתי שהפטריוטים הם אלופי השנה שעברה ומשחק שם אחד טום בריידי. הם התעקשו שיש לו קרח בורידים. אז האמנתי. מולם היו הפרסות מאינדיאנפוליס, שגם להם היה אחד לא פראייר בכלל, פייטון מאנינג. הם מסבירים לי מהלכים וטקטיקות, ובראשי מהדהד רק דבר אחד: 'מי קורא לבן שלו פייטון?'.

ליל חמישי הגיע. אחרי שקנינו צידה בוולמארט הקרוב וטעינו כמה פעמים בדרך, הגענו ליעד. הטלוויזיה כבר דלוקה, הפרי-גיים כבר ברקע. "כמה זמן הדבר הזה הולך להיות?", שאלתי בפחד. "לא יותר מדי", השיב מייק. "3-4 שעות". אויי-ויי-זמיר. הטבעתי את יגוני בהמבורגר ובבירת "באדווייזר" או משהו כזה.

המשחק החל. בין ביס לשלוק ראיתי את הבריידי הזה שכולם מדברים עליו נותן עבודה, וגיליתי שהפייטון הזה אכן לא פראייר. בין מהלך למהלך ג'יי וג'ימי דאגו שאלמד כל חוק וחוק. אשקר אם אומר שאז הבנתי.

ואז נהיה חושך...

19 שניות לסוף המשחק התעוררתי. הבועט של אינדיאנפוליס, מספר 13 שאת שמו לא ידעתי להגות אז, ניצב בפני בעיטה גורלית מ-48 יארד. שדר הטלוויזיה אמר שהוא הבועט המדויק ביותר בליגה ושיש לו 42 בעיטות מוצלחות רצופות. אז אמר. 13 בעט ימינה, והקבוצה של בריידי ניצחה.

כבר באותו ערב ידעתי – פוטבול זה לא בשבילי.

15.11.09

'יא-אללה' שיגיע כבר הערב. ב-20:00 שתי המובילות של ה-AFC צפון, פיטסבורג וסינסי משחקות האחת נגד השנייה. ב-23:00 סן-דייגו (שכבר הספיקה להפוך לסן-דייגו שלי מאז אותו ערב מכונן ב-2004) מארחת את פילי למשחק חשוב מאין כמוהו. אבל הכל שטויות. כי ב-3 בלילה, בריידי עם הקרח והפייטון ההוא עולים לתת הדרן נוסף.

מאז ליל הבכורה שלי בעסק הם נפגשו 6 פעמים. אינדי לקחו 4 מהם. המאזן הכללי נוטה לטובת הפאטס, עם 44 ניצחונות מתוך 72 מפגשים. בסיום עונת 2004 בריידי לקח עוד גביע. שנתיים אחר-כך, ב-2006, גם פייטון קטף אחד.

זה אולי המפגש עם הכי הרבה הייפ שיש בפוטבול כיום. לחלק כבר נמאס, לרובנו לעולם לא. זו קלאסיקה בין שתי קבוצות מעולות ובין שני מנהיגים שלא מהעולם הזה. הסופר-קלאסיקו של עור החזיר.

אחת השאלות הקשות ביותר שאפשר לשאול בעולם הזה היא "מי טוב יותר, בריידי או פייטון?". אני באמת לא יודע את התשובה. שום נתון סטטיסטי או ספירת גביעים בארון לא יעזרו לי לענות על השאלה הזו. ראיתי כל-כך הרבה דיונים על השאלה הזו בכל מיני ערוצים ואתרים אמריקאים, וגם פרשנים עם וותק של עשרות שנים בתחום תמיד מתחמקים בחן מלספק תשובה.

אז למה שאני אנסה? הרי פוטבול זה בכלל לא בשבילי.

03:20 ישראל-טיים, ערוץ 52 בשלט שלכם.

סאנדיי-נייט-פוטבול, ניו-אינגלנד פאטריוטס מול האינדיאנפוליס קולטס. מומלץ.