ענוגים הם הלילות / אמיר דב

"אני אוהב את צרפת, שם כל אחד חושב שהוא נפוליאון. פה, באיטליה, כל אחד חושב שהוא ישו הנוצרי". כך, בספרו של סקוט פיצ'ג'רלד ("ענוג הוא הלילה"), משכנע דיק דייבר את קוליס קליי בדבר עדיפותה של פאריס על רומא. הדעות חלוקות לגבי כישורי הכדורסל של ישו, אבל לכאורה נראה שהפוטנציאל שלו היה גדול מזה של הגמד הצרפתי.

הכדורסל האיטלקי ידע עליות ומורדות לאורך העשורים האחרונים, לפני שהוספד סופית בתחילת העשור הנוכחי. אף קבוצה איטלקית לא הגיעה לגמר היורוליג מאז 44 נקודות ההפרש שחטפה סקיפר בולוניה ממכבי תל-אביב בגמר של 2004, ונבחרת הכדורסל האיטלקית, אלופת אירופה מ-1999, אפילו לא העפילה לאליפות שנערכה הקיץ. חוץ מזה שכולנו כבר שמענו שהכדורסל הוא בכלל הספורט התשע עשרה בחשיבותו באיטליה, אחרי פולו פילים, סקי מים וחץ וקשת בכריעה.

ואז הגיע הלילה. יותר נכון אתמול בלילה. עוד יותר נכון עונת 2009/10 ב-NBA. בעוד אנחנו חוגגים עוד משחק של הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם, ובזמן שנבארו, גרבאחוסה, קלייזה, ושאר פליטי ה-NBA באירופה ישנים את שנת היופי שלהם אחרי עוד מחזור יורוליג, האיטלקים באו לעבודה.

53 נקודות ו-19 ריבאונדים היו לשלושת נציגי ארץ המגף בליגה הטובה בעולם אתמול בלילה. 19 נקודות ו-10 ריבאונדים תפר דנילו גלינארי בהפסד של הניקס לגולדן סטייט. 19 נקודות היו גם לאנדרה ברניאני, כשחברו לנבחרת ולקבוצה, מרקו בלינלי, מוסיף 16 בדרך לניצחון החוץ של טורונטו על הקליפרס.

גלינארי, שהושווה פעמים רבות לכספי כשהשניים עוד שיחקו באירופה, הוא אחת מהפתעות השנה ב-NBA. עד כה העונה הוא קולע 15.8 נקודות למשחק ב-47.2% מחוץ לקשת. ברניאני גם הוא עשה קפיצת מדרגה משמעותית, ומציג מספרים של אולסטאר עם 19.6 נקודות למשחק. בלינלי עדיין סולידי עם 7.9 נקודות, אבל אחרי תקופת יובש ארוכה על הספסל של דון דנלסון בגולדן סטייט, הוא רואה סוף סוף מגרש והופך לשחקן NBA לגיטימי.

זה ממש לא מאמר על תחייתו של הכדורסל האיטלקי, או על השפעת המעבר של מאוריציו ג'ראדיני מבנטון טרוויזו לטורונטו ראפטורס. לא תקבלו פה הסברים על המתקנים המשוכללים, על שיטות הטיפוח של הכשרונות הצעירים בליגה, או על המושבה האירופאית שמקים ג'ראדיני בקנדה. פשוט בפעם הבאה שמישהו מסביר לכם שהכדורסל האיטלקי מת, ולא מעניין אף אחד, יש לכם טיעון מנצח. בדיוק כמו שהיה לד"ר דיק דייבר לפני שמונים שנה.