הגיגי קולג' / אורן יוסיפוביץ

כמה שהספורט נהפך לטלוויזיוני רק אמריקה יכולה באמת להעיד. בעוד שהספורט הישראלי עובד חודשים מספר בשנה, וכך גם האירופי, האמריקאים מספקים לנו ספורט 366 ימים בשנה (טעות מכוונת, הרגיעו הביקורת).

ולא די בזאת. עם פתיחת ליגת הכדורסל בקולג'ים הביא דוד סם דבר נוסף – מרתון שידורים של 24 שעות לציון פתיחת עונת כדורסל המכללות. כן, כן. משחקים ב-2 בצהריים, ב-8 בערב וב-3 לפנות בוקר (שלהם). לאלו שלא מאמינים מצורף הלו"ז.

עבדכם ניצל את העובדה שהשפעת חיזרה אחריו והכניס לוורידו מטעמי קולג' אמיתיים. קשת השלוש עדיין קרובה, שעון ההתקפה עדיין על 35. הרי ימצאו מים על הירח לפני שישנו חוק ב-NCAA (עוד טעות מכוונת). אז מה בכל זאת חדש?

ראשית, במשחק של 1 בלילה שעוננו צפיתי במשחק של ג'ורג'טאון מול טמפל, המכללה של כרמל בוכמן מ"עיראני טאת" (טעות לא מכוונת, אבל גם לא שלי). לצערי את הפרשמן מספר 15 ראיתי רק פעמים מספר, בין טיים-אאוט לפרסומת. לשחק הוא לא שיחק, אבל עודד גם עודד הילד, למרות שראה את חבריו קולעים רק 13 נק' במחצית ראשונה מהגרועות שראיתי בכדורסל (19:13, מה עם קצת "פוט דה בול אין דה באסקט"?).

במחצית השנייה טמפל סגרו את ההפרש ואף הובילו בדקות האחרונות. גרג מונרו, הסנטר של ה'הוייאס', קלע סל מנצח 6 שניות לסיום והשאיר את טמפל רק עם מחמאות.

לעכברי הכדורסל מומלץ לשים לב למונרו. שחקן שנה שניה, 2.11 מ', זריז, ורסטילי, חוסם, יודע לכדרר. אתרי הדראפט צופים לו בחירה 10-15 כבר בעונה הבאה.

טמפל הפסידו מסל בשניות האחרונות, ומאזנו של בוכמן בינתיים עומד על 2 דק' בשני משחקים. הישראלי הנוסף בניכר, נמרוד טישמן, פתח את העונה במכללת פלורידה עם 3 דק', ריבאונד וצמד אסיסטים. ברוסטר הקבוצה רשום מספר 42 כ"רוד טישמן". התאנגלז הבחור.

מיד לאחר סיום המותחן בג'ורג'טאון החל חיש-חש המשחק בין דיוק לשארלוט. דיוק הביסו, אבל זה לא מעניין. מדהים היה לראות את קהל הקולג' המסורתי של דיוק. כמו במכללות רבות אחרות, כל עוד הכדור בשליטת היריבה, הגוש המעודד (שלרב מורכב ממאות שיכורי-קולג') קופץ וצועק במשך כל ההתקפה. מי אמר שהאמריקאים לא יודעים?

על הקווים של הדוכסים עמד/ישב כרגיל מייק Krzyzewski. הוגים את שם משפחתו בערך כמו "קששבסקי", קואץ' קיי בשבילכם, למה להסתבך? אגב, הבחור מאמן את אותה מכללה כבר 30 שנה. 'הול-אופ-פיימר' ראוי להערצה.

אחרי שסטינו מהדרך נחזור לנושא המרכזי – טלוויזיה. האמריקאים פשוט המציאו מותגים טלוויזיונים לעידוד צפייה בספורט. אם זה "מאנדיי-נייט-פוטבול" האגדי, הבייסבול ברביעי ועוד רבים וטובים. ערוצי הטלוויזיה ממתגים ומשווקים את הספורט וגורמים לצופה להתחבר קלנדרית לענף שאותו הוא אוהב. ובחגים? פי כמה. חג ההודייה מזוהה עם פוטבול, בכריסמס תמיד יהיה משחק צמרת ב-NBA (השנה לברון נגד קובי). קצת כמו "שבת של כדורגל" של צ'רלטון, רק עם ספורט טוב והרבה צופים, במגרש ובבית.
עצוב למשל היה לראות את הניסיון הדלוח של ערוץ הספורט להפיח חיים במשחק גביע הטוטו החשוב-מאין-כמותו (מכוונת בריבוע) בין הקבוצות שהתחפשו להפועל ת"א ובני יהודה. תנו בשר איפה שיש מה לתפוס.

קצת אחרי 3 בלילה, אחרי יותר מדי שעות של כדורסל מכללות ונסיונות נואשים להגות נכונה את שמו של המאמן של דיוק, אני נרדמתי. הם המשיכו לשחק. ולשדר.