כולנו מהמרים. חלק אוהבים את זה יותר וחלק פחות, אבל החיים לא משאירים לנו ברירה אלא להמר. כשאנחנו חוצים את הכביש אנחנו מהמרים שלא יהיה איזה נהג אידיוט שירים אותנו באוויר. כשאנחנו בוחרים מה ללמוד באוניברסיטה, אנחנו מהמרים על התועלת שההחלטה הזאת תיתן לנו בהמשך החיים.
בכלל, כל החלטה שאנחנו לוקחים היא הימור. העניין הוא שיש הימורים שאנשים לוקחים למרות שהם יודעים שסיכויי ההצלחה שלהם הם אפסיים. כמו למשל השתתפות בהגרלת הלוטו, למרות שסיכויי הזכייה בהימור הזה הם: 1: 13,983,816, או למשל כשגל מקל החליט בתחילת העונה לחזור למכבי תל אביב כי חשב שזו ההחלטה הנכונה לקידום הקריירה שלו, למרות שסיכויי הזכייה בהימור זה הם: 1:76,789,999. (שזה מספר השחקנים שחשבו שיצליחו במכבי כפול מספר השחקנים שזכו לכינוי נערי פוסטר ועוד מספר החולצה של השחקן הבא שייקח את ההימור הזה – מאיר טפירו כנראה).
אך אצל רוב האנשים סיכויי הזכייה בהימור הם גורם חשוב בהחלטה האם לקחת את ההימור או לא. בגלל זה יש כאלה שמשתדלים לגבות את ההימור שלהם ולבטח אותו כמה שאפשר. כמו למשל לשים קסדה כשעולים על אופנוע, כדי להפחית את הסיכוי שהגולגולת שלך תתפזר על הכביש אם תחליק או שאותו נהג אידיוט ממקודם יטיס אותך למדרכה.
דרך נוספת לבטח הימור, למשל בהימורים על תוצאות של תחרויות ספורט, הוא לשלם לאנשים המכריעים באותן תחרויות. הבעיה היא שלביטוח הספציפי הזה קוראים שוחד, והוא קצת לא חוקי. עכשיו, יש כאלה שיודעים שהביטוח הזה הוא לא חוקי אבל הם מוכנים להסתכן ולהמר על כך שלא יתפסו אותם. למשל כמו המעורבים בפרשת "אירופה הקלאסית" או כמו אלה שקיבלו בעיטה בארץ המגף ואולי אפילו כמו אלו שעלו למונדיאל בעזרת "נגיעה אחת רכה" (מי יודע).
ויש כאלה שמודעים מספיק לסכנה אך לא מוכנים לוותר על ביטוח ההימור. אז מה שהם עושים למשל, זה מקימים בנק שדרכו הם יכולים לשלם לאנשים שמכריעים את התחרויות אבל למעשה הם (או הוא) לא ממש נותנים שוחד ולכן זה בסדר.
אבל יש אחד שהצליח לבטח את ההימורים שלו בצורה שהיה אפשר לקרוא לה אומנות אם היא לא הייתה כל כך דוחה. הוא הבין שביטוח אחד או שניים לא מספיקים, ולכן עמל כל חייו כדי לדאוג לכך שסיכויי ההצלחה של ההימורים שלו יהיו באזור המאה אחוז.
הצד האומנותי כאן הוא העובדה שיחד עם כל הביטוח המפוקפק שרכש במהלך חייו, האיש הזה הוכרז ראוי להדליק משואה ביום העצמאות, ובעיני אנשים רבים בישראל ובעולם ראוי גם לפרסים נוספים. לא יודע מה איתכם, אבל אני לא הייתי רוצה לשחק פוקר מול שמעון מזרחי.
בכלל, כל החלטה שאנחנו לוקחים היא הימור. העניין הוא שיש הימורים שאנשים לוקחים למרות שהם יודעים שסיכויי ההצלחה שלהם הם אפסיים. כמו למשל השתתפות בהגרלת הלוטו, למרות שסיכויי הזכייה בהימור הזה הם: 1: 13,983,816, או למשל כשגל מקל החליט בתחילת העונה לחזור למכבי תל אביב כי חשב שזו ההחלטה הנכונה לקידום הקריירה שלו, למרות שסיכויי הזכייה בהימור זה הם: 1:76,789,999. (שזה מספר השחקנים שחשבו שיצליחו במכבי כפול מספר השחקנים שזכו לכינוי נערי פוסטר ועוד מספר החולצה של השחקן הבא שייקח את ההימור הזה – מאיר טפירו כנראה).
אך אצל רוב האנשים סיכויי הזכייה בהימור הם גורם חשוב בהחלטה האם לקחת את ההימור או לא. בגלל זה יש כאלה שמשתדלים לגבות את ההימור שלהם ולבטח אותו כמה שאפשר. כמו למשל לשים קסדה כשעולים על אופנוע, כדי להפחית את הסיכוי שהגולגולת שלך תתפזר על הכביש אם תחליק או שאותו נהג אידיוט ממקודם יטיס אותך למדרכה.
דרך נוספת לבטח הימור, למשל בהימורים על תוצאות של תחרויות ספורט, הוא לשלם לאנשים המכריעים באותן תחרויות. הבעיה היא שלביטוח הספציפי הזה קוראים שוחד, והוא קצת לא חוקי. עכשיו, יש כאלה שיודעים שהביטוח הזה הוא לא חוקי אבל הם מוכנים להסתכן ולהמר על כך שלא יתפסו אותם. למשל כמו המעורבים בפרשת "אירופה הקלאסית" או כמו אלה שקיבלו בעיטה בארץ המגף ואולי אפילו כמו אלו שעלו למונדיאל בעזרת "נגיעה אחת רכה" (מי יודע).
ויש כאלה שמודעים מספיק לסכנה אך לא מוכנים לוותר על ביטוח ההימור. אז מה שהם עושים למשל, זה מקימים בנק שדרכו הם יכולים לשלם לאנשים שמכריעים את התחרויות אבל למעשה הם (או הוא) לא ממש נותנים שוחד ולכן זה בסדר.
אבל יש אחד שהצליח לבטח את ההימורים שלו בצורה שהיה אפשר לקרוא לה אומנות אם היא לא הייתה כל כך דוחה. הוא הבין שביטוח אחד או שניים לא מספיקים, ולכן עמל כל חייו כדי לדאוג לכך שסיכויי ההצלחה של ההימורים שלו יהיו באזור המאה אחוז.
הצד האומנותי כאן הוא העובדה שיחד עם כל הביטוח המפוקפק שרכש במהלך חייו, האיש הזה הוכרז ראוי להדליק משואה ביום העצמאות, ובעיני אנשים רבים בישראל ובעולם ראוי גם לפרסים נוספים. לא יודע מה איתכם, אבל אני לא הייתי רוצה לשחק פוקר מול שמעון מזרחי.
רשומות
צחי אתה אנטי ציוני! שמעון מזרחי הוא מודל ומופת לכל אזרח ישראלי!!!
השבמחקאני כל כך מקווה שזה היה בציניות.
השבמחק