יד (אלוהים) שנייה / אורן יוסיפוביץ

סיינפלד, פרק "השביתה":

איליין: "אני לא מאמינה. איבדתי את כרטיס ה'אטומיק סאב' שלי. הו לא! בטח רשמתי עליו את המספר המזויף שלי שנתתי ל'ווסט ג'ינס'".
ג'רי: "אז?"
איליין: "אכלתי 23 כריכים גרועים, אני רק צריכה עוד אחד. זה כמו ללכת לסרט ארוך וגרוע. בכל זאת רוצים לראות את הסוף".
ג'רי: "לא, יוצאים באמצע".
איליין: "אוקיי, אז זה כמו שקוראים ספר גרוע, עדיין חייבים לסיים אותו".
ג'רי: "לא, מחכים לסרט".
איליין: "אני רוצה את הכריך מתנה!".
ג'רי: "את לא צריכה את הכרטיס. הכל ממוחשב. כבר משכפלים כבשים היום".

פאריז, 2009. הנרי משחק אותה סטוקטון ומחלק אסיסט. צרפת משווה.

אני בכוונה כותב דברים אלו כעת – דקה 106, כדי שדעתי לא תוסט על-ידי שום תוצאת פתע או מהלך מתקן.

הכדורגל הוא ענף פרימיטיבי, פרימיטיבי מדי. השנה 2009, האמצעים ישנם. השתמשו בהם. שלושה בני אנוש (במשחקים הזויים במפעל אירופי הזוי ישנם אפילו חמישה) לא מסוגלים לראות יותר מדי. לפעמים הם קולטים. את הרב לא.

לא מדובר במשחק ליגה או ברבע גמר גביע הטוטו. זה משחק העפלה למונדיאל, רחמנא לצלן. 4 שנות עבודה. יש שחקנים שיש להם הזדמנות אחת לעשות זאת, וגם זה יותר מדי. אז ליפול על טעות כזו?
הרי גם בחלק מהריפלייז לא רואים את היד. אז בלייב? באמת.

"זה יהרוס את הקסם של המשחק", יגידו המקטרגים. "בולשיט", אענה להם. מה האירים יגידו על הקסם שיהרוס להם את המסע לדרום אפריקה? אכן קסם, ממש קופרפילד. "זה יעצור את השטף", יטענו אחרים. אותם אפנה לענפי הספורט המתקדמים (כמעט כל ענף פרט לרגל התקדם בדרך זו או אחרת) ואראה להם שמתאימים את השיטה לפי הענף וזה יוצא נהדר.

וכן, יכול להיות שעד שאעלה את הפוסט צרפת ישימו את השני או שאירלנד תכבוש ואז זה כביכול לא יהיה רלוונטי, אבל רבאק – תתקדמו קצת שם. טיפה'לה טכנולוגיה. כבר משכפלים כבשים היום.