יום שישי, 4 בדצמבר 2009

1/32 / אורן יוסיפוביץ

בעוד שעה 32 מדינות כדורגל יחכו למשחק לינגו קצר שבסופו יוכרע גורלן לשנה הקרובה. יהיה בית מוות, בית נופש, בתים קשים ובתים קלים. תהיה המדינה שבחיים לא הולך לה בהגרלות, ותהיה את זו שאיכשהו תמיד מסתדרת.

בעוד שעה 32 מדינות כדורגל יתחילו להתכונן לקיץ הקרוב בציפייה דרוכה, תוך שהן יודעות מי תהיינה שלוש יריבותיהן המרות.

בעוד שעה 32 מדינות כדורגל יפנטזו שהנה – הקיץ כבר כאן, והכל נצבע בצבעים דרום אפריקאיים.

בעוד שעה מיליוני אנשים במדינה אחת מסוימת, יצפו בהגרלה וכרגיל – יבחרו צד. סוס מנצח. אחד אוהב את איטליה כבר מימי זוף, השני שרוף ברזיל, ההוא עשה קרחת מאז שזידאן כבש שניים בראש ואחר מקווה ש-2010 תתחפש ל-1966.

כי כל מה שהמדינה הזו עושה למעט הבלחה מקרית ב-1970 זה לבחור צד. כך לא נכווים.
מה רע בזה? מאז שאני זוכר את עצמי הנבחרת שלי מגיעה למונדיאל. גם חבר טוב שלי התברך בזאת. בעצם, כמעט כל מי שאני מכיר אוהד נבחרת כזו, שכמעט אף פעם לא ממש מאכזבת.

איזה כיף זה מונדיאל. בעוד שעה זה מתחיל. המדינה הזו תחלק עצמה ב-32 ותתפלל שאולי בעוד מספר שנים דו-ספרתי שמתחלק ב-4, לא נצטרך יותר לבחור צד באירועים נשגבים כאלו.

6 תגובות: