לכל חובבי הכדורסל הישראלי / בועז בידרמן

"אז מה אם היה בן-זונה בפושקאר?"

הבדלי רמות, שתי ליגות, ישראלים חלשים, משחקים לא צמודים, אין מתח, אין רמה, משעמם...

הרי אנחנו מכירים את אלו, חובבי הכדורגל האירופי או ה-NBA, שבכל שנה יגחכו לעברנו ברגע שנתכונן לעוד משחק חשוב בין מכבי ר"ג לעירוני נהריה, בנהריה, או שלא יבינו למה אנחנו רושמים לעצמנו בכל מקום אפשרי את החמישייה הראשונה של חולון כולל הספסל. אם הם היו מסתכלים שמאלה הם כנראה היו רואים את המאצ'אפ שתציב באותו הערב מכבי ראשל"צ האימתנית, אבל הם לא. אותנו זה מעניין, מסעיר, מענג יותר מכל דבר ספורטיבי אחר, לפחות.

השנה, כבר נהייה אפילו לי קשה להתווכח עם חבר שרוצה לראות פתאום חטאפה-אוסאסונה על חשבון מכבי חיפה נגד עפולה, בעפולה. אורי כהן מינץ, ניב ברקוביץ... נגמר 24 הפרש, אז מה לעשות על מנת להעביר את הזמן עד מאי?

לרוץ בפארק, לבלות בברים חדשים, להתרחץ פעמיים ביום, לדפוק לשכנה על הדלת, להתקשר לדודה פיקה לשאול לשלומה, לנסות לקחת טורניר עם ישראל בפלייסטיישן, ללכת לקופר ברגל, ללכת לקופר במונית, לחזור לעשן באנגים, להיזכר בילדות, לפחד מהזקנה, אוי... לכתוב טור, אה...פוסט, לבדוק אם יש מישהו מאחוריי הדלת, שמעתי רעשים, ללטף כלב, להחזיק תינוק, לשלוח לה שוב - "וודקה או ערק?", לקצוץ ציפורניים ולגרום לעצמך להתחיל לדמם משם, ללכת לספר למרות שאתה קירח כבר 11 שנים, לאכול שתי פיתות עם שוקולד, לאכול פיתות בלי שוקולד, ללכת להצגות, להתחיל לבכות, לעבוד על אנשים בטלפון, לשפוך את הפח, לגרד בגב עם מתקן מיוחד, לראות קרובים קרובים, סרט בקולנוע, לא לכתוב כאן משהו על פייסבוק או על האח הגדול, להתווכח על פוליטיקה, לצאת לדייטים בצהריים, לעזוב את תל אביב, לא לדבר על זה שאולי תלך להישרדות... אתה לא תלך... וגם לא צריך.

לשדרג ת'נייד, ללבוש חולצה מכופתרת, לעשות בדיקת ראייה, בדיקת דם, בדיקת איידס... לא חובה, לעשות כביסה לבד, לגלות למי באמת אתה דומה, לנסוע לשטחים, להתגבר על כאב ראש בלי אקמול, לקנות 2 עיתונים, ללכת על הידיים, לרכוש רמקולים חדשים, להשתמש בפועל "לרכוש", להיות מתוחכם, להיות פשוט, להיות, אוי..., לדבר עם חיות, לא לנסות לזיין בשלושת הדייטים הראשונים, לראות חטאפה-אוסאסונה, לדבר עם אמא, לדבר עם סימה, לראות ערוץ 8, למצוא את מה שחיפשת ולגלות שלא באמת איבדת, עמוק..., לא להעיר לעצמך, לישון עם פיג'מה אורגינל ולא מדובר פה על מכנסיים וחולצה, ללכת עם חולצות מהצבא, כן - בגיל מסוים אפשר לחזור לעשות דברים כאלה - אתה לא פתטי, לא להשתמש בציטוטים מתוכניות בידור ישראליות, תמציא לבד, לצפות בעצמך חוגג יומולדת 6 בקלטות קטנות, לטבול פתי-בר בתה חם, 3 סוכר בבקשה, לסמן את דרכך בקליפות של תפוז, הייתי יכול לכתוב פה לחשוף את העכוז, לא להשתמש בחרוזים... לכן לא כתבתי כאן חרוז.

לראות "מסע בין כוכבים" בגרסה הישנה ולא לשאול אם זה האוזניים שלו או שהדביקו לו אותם, לעבור זריז עולמות בכתיבה, למצוא את המחִלה של קיפי ולראות מה יש בפנים... מעניין, לשמוע בדיחות חדשות ולהימנע מהמשפט: "שנים לא שמעתי בדיחה חדשה", לא לשאול את עצמך באמצע הפוסט - "מה זה קשור לכדורסל?", לא לראות שירודים חוזרים, לדחות אותה למחר, לא לחזור למקום שכבר היית בו - אז מה אם לפני 19 שנים היה בן-זונה בפושקאר, לחפש צבים, להחליף נורה, להשאיר פתק על המקרר, ללכת עם מקל הליכה, לחזור לתחילת הכתבה, למלא ווינר, רעיון טוב, עשיתי 690 ₪ השבוע, רק על כדורסל ישראלי.

השנה זה קל. הבדלי רמות, אמרתי לכם.