ניוקאסל, כן?
עוד מחזור עבר בליגת המשנה באנגליה (הצ'מפיונשיפ), וניוקאסל ממשיכה לבסס את מעמדה בצמרת. אנחנו כבר 22 מחזורים בתוך העונה (עובדים שם מהר – ככה זה כשצריך להספיק לשחק 46 מחזורים), ולפני כמה שעות המגפאייז רשמו עוד W, הפעם 2:0 בדרבי הקטן (והיחיד, בהיעדרה של סנדרלנד) של נהר הטיין מול מידלסברו.
נכון לעכשיו, כשלווסט ברומיץ' משחק חסר, לניוקאסל פער עצום של 10 נקודות בצמרת הטבלה. למה עצום? כי הצ'מפיונשיפ נחשבת בשנים האחרונות לאחת הליגות הצמודות והמותחות בכדורגל האירופי, ופעם דו ספרתי בצמרת שלה הוא מחזה די נדיר. לפחות שאר הליגה מפצה על כך. הפער בין ווסט ברומיץ', השניה, לבין ווטפורד שבמקום ה-13, עומד על 9 נקודות בלבד.
בניוקאסל סימנו בקיץ את אלן סמית' כמנהיג המיועד לעונה שבפתח. פוסטר של הקשר הבלונדיני במבט קשוח עיטר את הכניסה לאתר הקבוצה, והתנוסס על שלטי חוצות ברחבי העיר. סמית', שידוע כלוחם קשוח על המגרש, סומן כמנהיג לקראת עונת המלחמה הצפויה בליגה השנייה, ואף קיבל את סרט הקפטן על חשבון מייקל אואן שעזב.
אז סמית' באמת מביא מתחילת העונה הרבה קשיחות ומלחמה, אבל לא הרבה יותר מזה. מבט על הסטטיסטיקה שלו בליגה מראה 0 שערים ו-0 בישולים, מול 40 עבירות (כמות כמעט כפולה מהבא אחריו ברשימה), 7 כרטיסים צהובים וכרטיס אדום אחד. קשיחות ומלחמה – כן, כדורגל – לא ממש.
נכון, בליגה כמו הצ'מפיונשיפ משחק חזק ואגרסיבי מנצח הרבה יותר משחקים מפס גאוני או דריבל מיותר באגף, אבל כבר מאוגוסט ברור שסמית' הוא לא באמת סמל ההצלחה של המגפאייז השנה, אלא דווקא חברו למרכז השדה, הילד מליברפול – קווין נולאן.
האמת היא שהילד כבר בן 27, ואפילו אבא לילד משלו ועוד אחד שבדרך. אבל בכדורגל האנגלי הוא עדיין ילד וכנראה תמיד יהיה פשוט כי הוא ילד טוב. Good Boy מושלם בהגדרה הבריטית – לא מסתבך בקטטות בפאבים, לא משתתף באורגיות, לא מקלל את המאמן ולא מרביץ לאוהדים. כמה לא מפתיע שאת המקום בהרכב הוא לקח לג'ואי בארטון, בדיוק זה שכן עושה את כל הדברים האלה, Bad Boy אמיתי.
קווין נולאן (מימין) ואלן סמית'. שחקן השנה בצ'מפיונשיפ?
את אוהדי ניוקאסל הוא קנה כבר בקיץ, כשכמו ילד טוב ונאמן לא היסס להצהיר שהוא נשאר בקבוצה כדי לחזור איתה לפרמייר ליג, זאת למרות הצעות רבות שנערמו על שולחן המגפאייז מקבוצות פרמייר-ליג, ביניהן בולטון, בה שימש כקפטן הקבוצה עד ינואר האחרון. על המגרש הוא כבר עם לא פחות מ-10 שערים ו-3 בישולים העונה, בהחלט החצי הפורה יותר בצמד סמית'-נולאן, כשעל הדרך הוא גם מנהיג, מנווט, ומוביל את הקבוצה ל-15 ניצחונות מ-22 משחקים.
כשנולאן גדל בליברפול בשנות השמונים, הוא ושאר בני משפחתו היו אוהדים שרופים של האדומים, הקבוצה הכי טובה בממלכה באותן שנים. עם היכולת של הילד השנה, והקרטוע המתמשך במכונה של רפא בניטס, אוהדי ניוקאסל מתחילים לדאוג כבר עכשיו – שמא הגיבור החדש שלהם עומד להגשים חלום ילדות בעונה הבאה?
עוד מחזור עבר בליגת המשנה באנגליה (הצ'מפיונשיפ), וניוקאסל ממשיכה לבסס את מעמדה בצמרת. אנחנו כבר 22 מחזורים בתוך העונה (עובדים שם מהר – ככה זה כשצריך להספיק לשחק 46 מחזורים), ולפני כמה שעות המגפאייז רשמו עוד W, הפעם 2:0 בדרבי הקטן (והיחיד, בהיעדרה של סנדרלנד) של נהר הטיין מול מידלסברו.
נכון לעכשיו, כשלווסט ברומיץ' משחק חסר, לניוקאסל פער עצום של 10 נקודות בצמרת הטבלה. למה עצום? כי הצ'מפיונשיפ נחשבת בשנים האחרונות לאחת הליגות הצמודות והמותחות בכדורגל האירופי, ופעם דו ספרתי בצמרת שלה הוא מחזה די נדיר. לפחות שאר הליגה מפצה על כך. הפער בין ווסט ברומיץ', השניה, לבין ווטפורד שבמקום ה-13, עומד על 9 נקודות בלבד.
בניוקאסל סימנו בקיץ את אלן סמית' כמנהיג המיועד לעונה שבפתח. פוסטר של הקשר הבלונדיני במבט קשוח עיטר את הכניסה לאתר הקבוצה, והתנוסס על שלטי חוצות ברחבי העיר. סמית', שידוע כלוחם קשוח על המגרש, סומן כמנהיג לקראת עונת המלחמה הצפויה בליגה השנייה, ואף קיבל את סרט הקפטן על חשבון מייקל אואן שעזב.
אז סמית' באמת מביא מתחילת העונה הרבה קשיחות ומלחמה, אבל לא הרבה יותר מזה. מבט על הסטטיסטיקה שלו בליגה מראה 0 שערים ו-0 בישולים, מול 40 עבירות (כמות כמעט כפולה מהבא אחריו ברשימה), 7 כרטיסים צהובים וכרטיס אדום אחד. קשיחות ומלחמה – כן, כדורגל – לא ממש.
נכון, בליגה כמו הצ'מפיונשיפ משחק חזק ואגרסיבי מנצח הרבה יותר משחקים מפס גאוני או דריבל מיותר באגף, אבל כבר מאוגוסט ברור שסמית' הוא לא באמת סמל ההצלחה של המגפאייז השנה, אלא דווקא חברו למרכז השדה, הילד מליברפול – קווין נולאן.
האמת היא שהילד כבר בן 27, ואפילו אבא לילד משלו ועוד אחד שבדרך. אבל בכדורגל האנגלי הוא עדיין ילד וכנראה תמיד יהיה פשוט כי הוא ילד טוב. Good Boy מושלם בהגדרה הבריטית – לא מסתבך בקטטות בפאבים, לא משתתף באורגיות, לא מקלל את המאמן ולא מרביץ לאוהדים. כמה לא מפתיע שאת המקום בהרכב הוא לקח לג'ואי בארטון, בדיוק זה שכן עושה את כל הדברים האלה, Bad Boy אמיתי.
את אוהדי ניוקאסל הוא קנה כבר בקיץ, כשכמו ילד טוב ונאמן לא היסס להצהיר שהוא נשאר בקבוצה כדי לחזור איתה לפרמייר ליג, זאת למרות הצעות רבות שנערמו על שולחן המגפאייז מקבוצות פרמייר-ליג, ביניהן בולטון, בה שימש כקפטן הקבוצה עד ינואר האחרון. על המגרש הוא כבר עם לא פחות מ-10 שערים ו-3 בישולים העונה, בהחלט החצי הפורה יותר בצמד סמית'-נולאן, כשעל הדרך הוא גם מנהיג, מנווט, ומוביל את הקבוצה ל-15 ניצחונות מ-22 משחקים.
כשנולאן גדל בליברפול בשנות השמונים, הוא ושאר בני משפחתו היו אוהדים שרופים של האדומים, הקבוצה הכי טובה בממלכה באותן שנים. עם היכולת של הילד השנה, והקרטוע המתמשך במכונה של רפא בניטס, אוהדי ניוקאסל מתחילים לדאוג כבר עכשיו – שמא הגיבור החדש שלהם עומד להגשים חלום ילדות בעונה הבאה?
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה