אדום בגלזגו, יומן מסע חלק ב' / צחי שדה, שליח ג'וסיבר לסקוטלנד

עוד מעט יתחיל המשחק בין סלטיק להפועל, וכבר יש הרגשה של ניצחון (הערת העורך: לא במשחק, חס וחלילה). ההרגשה הזאת קיימת כי קשה להסביר איך אדם זקן ושיכור בפאב באדינבורו רק ראה את הצעיפים האדומים ומיד ידע מי אנחנו ולאן אנו הולכים.

אפילו קשה יותר להסביר את מדריך הטיולים הצעיר שאוהד קבוצה הזויה בשם אדינבורו סיטי אבל ידע להזכיר את המשחק ההוא בבלומפילד, כשצ'לסי הגדולה הגיעה עם האף למעלה וחזרה עם הזנב בין הרגליים (הוא אפילו ידע שזה היה לפני 9 שנים).

ההרגשה הטובה רק התחזקה כשפקיד הקבלה במלון בגלזגו שבכלל אוהד את סנט-מירן, הכריז שהוא שונא את סלטיק ואת ריינג'רס גם, והוא ישמח מאוד שנכניס הערב למתלהבים האלה מסלטיק איזו קטנה. גם העובדה שבכל פאב שעוברים לידו ברחוב יש שלט מבחוץ שמבשר על הקרנת המשחק של – Celtic vs Hapoel מרגשת עד מאוד.

אני מניח שאוהדי סלטיק לא יהיו כל-כך מפרגנים כמו החברים שהזכרתי למעלה. אבל כנראה שגם הם יודעים מי זאת הפועל תל אביב ומה היא מסוגלת לעשות (הערת העורך: לא יותר מדי), וזה בשבילי כבר אומר הכל.

נ.ב.

ברור לי שכמויות הנאחס שגרמתי בפוסט הקצר הזה הן גדולות מאוד (הערת העורך: לא גדולות מאוד כי אם עצומות), ולכן ארד עכשיו לרחוב, אגש למשרד ההימורים המקומי ואשים 10 פאונד על שער ראשון של סקוט מק'דונלד וניצחון של סלטיק 2:1. סכום הזכייה על הימור כזה הוא 290 פאונד, בהחלט סכום שיכול להספיק כדי להשתכר ולשכוח מה הייתה התוצאה..