נחמד, נחמד, היה ממש נחמד...
אז כן, היה ממש נחמד.
נחמד להכיר את הסקוטים החביבים, שבניגוד לארצם הקרה והאפרורית היו ממש חמימים ואדיבים, אפילו אוהדי סלטיק שביניהם, שאחרי המשחק ניגשו ללחוץ יד עם חיוך אמיתי. (למרות שנחמד עוד יותר היה נהג האוטובוס שלקח אותנו לאצטדיון ולא גבה כסף על הנסיעה משום שהוא אוהד ריינג'רס ואנחנו אוהדי הפועל).
היה יותר מנחמד לראות 30 אלף אוהדי סלטיק ירוקים לבנים מחזיקים את הצעיפים למעלה ושרים את ההמנון של המועדון פעם אחת לפני תחילת המשחק ופעם אחת לפני תחילת המחצית השנייה. ובהחלט היה נחמד לשמוע את ההמנון שלהם ממערכת הגברה של אצטדיון שלא נשמעת כמו רדיו של אוטו.
היה גם נחמד לראות את איתי שכטר נותן עוד משחק נחוש וכמעט ועוקץ את ההגנה הסקוטית כמה פעמים, ואת גילי ורמוט שאומנם לא הבריק אבל נתן כמה פריצות וכמה דריבלים שהיה כיף לראות.
ממש נחמד היה לראות את אימא שלי מתרגשת ומרוכזת בכל רגע במשחק, ובכלל לראות את כל המשפחה שלי לבושה אדום ונהנית מבילוי משפחתי שכולו כדורגל.
אבל הכי נחמד יהיה לחזור לארץ ולספור את הדקות עד המשחק הבא של האדומים, מול הפועל חיפה ביום שני, למרות שהוא לא יערך באצטדיון של 60000 מקומות ומערכת ההגברה שוב תישמע כמו רדיו של אוטו.
נ.ב.
הערה לעורך: הפוסט נכתב מאינטנרנט קפה בעיר. עלה לי 3 פאונד לשלוח את זה. אנא הוסף את זה לחשבון ההוצאות.
רשומות
צחי ומשפחת שדה
השבמחקאני מכירה את התחושת מאחר ובשבת גשומה ומיוחדת ראיתי משחק בן מנצסטר סיטי(מה לעשות האוהדים השרופים של סיטי)ובין טוטנאם משהו.. במגרש במנצסטר והחוויה תמיד מלווה אותי כמו שציינת השירה והלויי של האוהדים פשוט לא מוכר כאן והייתי בהרבה משחקים בארץ פעם לפני שנים הייתי אוהדת .