מחקרים מראים - ירושלים עפה מהגביע / אורן יוסיפוביץ

התפלגות גרפית של ממוצע הקליעות של שמוליק ברנר במלחה בימים שהוא לא אכל סנדביץ' טונה

8 שניות לסיום במלחה, נקודה לירושלים. הכדור בקושי מגיע לשמוליק ברנר שנלחץ וספק אם בכלל יצליח לעבור את החצי בזמן. גם אם יצליח לעשות כן, ספק אם יצליח לשחרר זריקה נאותה או את הכדור לעבר שחקן אחר.

מה עושים הגודסים? פאול. פאול זה שולח את הוד ברנרותו ל-2 זריקות עונשין. גודס אמר בראיון לאחר המשחק שהגיוני לשלוח את ברנר לקו כי הוא עומד על 30% בקטגוריה הזו.

ראשית, מבדיקה מדוקדקת שכללה התבוננות באתר המנהלת נמצא ששמוליק זרק 11 זריקות העונה וקלע 6 מתוכן. 54.5% למען הדיוק.

ונניח שאם היינו מסתכלים במאזן הקריירה של שמוליק וגם הוא היה על 50%, הרי שכשברנר יעמוד על הקו, כל אחת משתי הזריקות או שתיכנס או שלא, ממש ככה. ה-כן שווה ל-לא.

גודס, בהחלטה כביכול מחושבת, שם את המשחק בידיים של ברנר ונתניה. כי הרי לנתניה היו עוד פאולים לתת, משמע – משחק חכם שלה לא ייתן לירושלמים לשחרר זריקה ב-8 השניות שיוותרו לאחר מכן, קל וחומר אם גודס בונה על החטאות עונשין של ברנר, שיגרמו למאבק על הריבאונד שיגרום לבזבוז זמן נוסף.
אז מדוע לבצע עבירה?

זהו עניין מהותי של פילוסופיה. של גישה למשחק. מאמנים צריכים לבוא עם הגישה הזו מהבית. כשטולברט קלע את הסל ההוא בעונה שעברה בגמר הגביע, הייתי מראשוני המבקרים על החלטתו (אי-החלטתו) של אשכנזי לבצע עבירה. אבל אז זה היה טולברט (בלי להעליב, ברנר זה לא טולברט) ובעיקר הרבה בלבול בהגנה הירוקה. יותר מהותי הוא ההפרש. חיפה הובילה על חולוניה ב-2 נק'. משמע – לעשות עבירה ולשלוח שחקן לקו זה עסק הרבה יותר משתלם. קלע את שתיהן – הכדור אצלך בשוויון. קלע אחת – הכדור אצלך ביתרון.

בחזרה למלחה. ירושלים עמדה טוב בהגנה והובילה בנקודה אחת בלבד במשחק בית. אין שום הגיון לעשות עבירה במקרה כזה. ביתרון 2, ניחא. בנקודה – זו טעות.
גם אם גודס בנה על סטטיסטיקה יבשה – הרי שברנר מעל קו ה-50% ולכן זו טעות. ובכלל, לפעמים לא צריך רק להסתכל על סטטיסטיקה. משחק ביתי, יתרון נקודה, 8 שניות לסיום, הכדור אצל גארד ישראלי שנשמר (היטב) על-ידי סילון אמריקאי בגובה 1.75 מ', סמוך לסל שלו. לאותה קבוצה יש שתי עבירות לתת, מה שאומר – אחרי זריקות העונשין המשחק למעשה נגמר.

ההחלטה של גודס הייתה, אם נתנסח בעדינות – גרועה מאוד. אין שום הגיון בלבצע עבירה. ברגעים כאלה טוב היה אם גודס היה סומך יותר על פו ג'טר ופחות על כישורי המתמטיקה שלו. ברנר אמר תודה וה-54% ב-11 זריקות הפכו ל-100% בשתי זריקות. "הסטטיסטיקה מתיישרת בסוף", אמרו חכמים ממני. אז אמנם הסטטיסטיקה של ברנר אכן תתיישר, אבל לירושלים הסוף היה כבר אמש.