יום שבת, 12 בדצמבר 2009

שלולית של דמעות / אורן יוסיפוביץ


מפקח מטעם סיירת ההתאחדות בודק מקרוב את אזור הקרן במגרש בנצרת-עילית

אזור ישראל (מדינה אנחנו עדיין לא), דצמבר 2009.

עכו (שמעכו) מארחת בנצרת-עילית – 42 ק"מ מרחק לדברי איזו מפה מקוונת.

ארץ ישראל רווית הגשמים מספקת עוד יום של סערה כה מטורפת שאפילו זקני סיביר מתקשים להזכר האם ראו מאורע כזה אי-פעם.

המגרש נראה כמו בריכה טבעית בחיק הטבע שנוצרה על-ידי אסטרואיד תועה.

שני גברים בטרנינגים וצעיפים של עכו (שחקנים? אוהדים? הולוגרמות?) מנסים לגרש את השלולית עם מטאטא. לנקז מים מדשא עם מטאטא. גברים בטרנינגים וצעיפים של עכו. דקה לפני משחק. מנסים להוציא מים מדשא. עם מטאטא!

אפילו מגב אין.

מה קרה? כשבנו את ההיכל המפואר הזה לא ציפו שפעם בשנה תרד פה איזה טיפה או שבע? או אולי לא סמכו שקבוצות העיר תגענה לגדולות אז הסבו את המקום למאגר מים לעיתות חרום?

מי שמאשים את ליגת לוזון או את ההרחבה טועה ומפספס. אנחנו נמצאים במדינה דפוקה. דפוקה לגמרי. מהייסוד.

זו לא ההרחבה שעשתה את זה. זה רק סימפטום. העניין הוא שכמעט כל החלטה פה דפוקה וכמעט כל מקבל החלטות פה הוא דפוק. חמישה גיבורים מתכנסים תחת מטריה ומתייעצים סלולארית האם אפשר לקיים משחק כדורגל בבריכה. מייקל פלפס מתהפך במיטתו.

מאיר מסובב הדריידל ומקבל החלטה נכונה – כדורגל גדול לא יהיה פה.

איזה כיף לאילו מאירופה. שם אף פעם אין גשם.

מעביר ל-53.

סמיילי עצוב.

חג שמח.




2 תגובות:

  1. הבעיה נעוצה בכך שמלכתחילה היית על 54

    השבמחק
  2. היית מעביר ל-51, רואה קצת שחייה אמיתית ולא שחייה על דשא

    השבמחק